פסק-דין בתיק בר"ע 1278/04

1.         זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופט רמי אמיר), מיום 5.11.03 בה"פ 177/03, שאישרה פסק בוררות מיום 22.4.03 (להלן: " פסק הבוררות") שנתן הבורר, השופט (בדימוס) חיים אילת (להלן: " הבורר").

2.         הרקע

(א)                המבקש והמשיב היו שותפים בעסק לגידול ושיווק תותים, קישואים וחצילים, כאשר המשיב היה אמור להשקיע את הכסף, והמבקש היה אמור לעסוק בגידול ובשיווק.

(ב)                 בשנת 2001 הגיש המשיב נגד המבקש תביעה כספית בסך 951,465 ש"ח להחזר השקעותיו, וכמו כן לפיצויים מוסכמים ולפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו; המבקש הגיש תביעה שכנגד בסך 100,000 ש"ח שבה תבע נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפסקה חד צדדית של הפעילות העסקית, הפרת ההסכמים וניהול לקוי וחסר תום לב של ההיבטים הכספיים של השותפות. כמו כן עתר המשיב למתן חשבונות.

(ג)        בית משפט השלום העביר את חילוקי הדעות נושא התביעות להכרעת הבורר; בפסק הבוררות דחה הבורר את התביעה שכנגד שהגיש המערער וקיבל חלקית את תביעת המשיב.

המשמעות הכספית של פסק הבוררות היתה חיובו של המערער בתשלום סך 593,000 ש"ח (נכון לחודש יוני 2001) וכמו כן שכר טרחת עו"ד והבורר בסך 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

(ד)        המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (להלן: " בקשת הביטול") והמשיב הגיש בקשה לאישורו. בבקשת הביטול צויין שמסקנת הבורר (הנוגעת לבדיקת יכולות השיווק לצורך קביעת גובה הנזק) " מבוססת על עובדה לא נכונה ואי הבנת נושא השיווק החקלאי" (סע' 5(א) לבקשת הביטול). המבקש סבר שטענה זו מקימה לו עילת ביטול מכוח סע' 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"). טענה נוספת שהעלה המבקש התבססה, לכאורה, על סע' 24(3) לחוק הבוררות, דהיינו, על חריגה מסמכות. את חריגת הבורר מסמכותו ראה המבקש בכך שהבורר לא הסכים לקבל את חוות דעתו של המומחה שהתבקש לקבוע את הנזק לחלקה עקב סגירת המים, ולא ביחס ליכולת השיווק המעשי, שכן המבקש כלל לא נזקק או נדרש להוכיח או להראות יעדי ויכולת שיווק ליבול החצילים (נספח "ד" לבר"ע).

ב"כ המבקש פירט בבקשתו באריכות את סוגיית החשבוניות הפיקטיביות, את סוגיית הפסקת המים וההשקיה של החצילים, את סוגיית דו"ח השמאי, ואת סוגיית יכולות השיווק המעשי של החצילים.

(ה)       הצדדים הגישו סיכומים במסגרת בקשת הביטול, ובסיכומי ב"כ המבקש נזנחה עילת הביטול הנוגעת לסע' 24(10) לחוק הבוררות והתוספו עילות הביטול הכלולות בסע' 24(4) ו-24(5) לחוק הבוררות.

באשר לעילה של סע' 24(4) - טוען ב"כ המבקש, בסיכומיו, שהבורר לא נתן לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו, בכך שלא יידע אותו שהחליט לא לקבל את חוות דעתו של השמאי.

באשר לעילה של סע' 24(5) נטען, שהמבקש העלה את עניין החשבוניות הפיקטיביות - אך הבורר לא דן בו. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקש בסיכומיו היתה, שייגרם למבקש עיוות דין מאישור פסק-הבוררות.

2.                    החלטת בית משפט קמא

(א)                השופט הנכבד ציין שהמבקש שינה את חזית טיעוניו בין בקשת הביטול לבין הסיכומים שהגיש; שינוי אסור המצדיק את התנגדות המשיב. עם זאת, בחן השופט הנכבד הן את העילות המקוריות הן את העילות הנוספות וקבע שבכל הטענות אין ממש.

(ב)                 השופט הנכבד אף התייחס לטענת "עיוות הדין" שטען ב"כ המבקש בסיכומים, וציין שטענה זו אמורה לשמש מגן מפני ביטול פסק בוררות ולא חרב תקיפה או עילת ביטול נוספת.

(ג)         בסיכומו של דבר - דחה השופט הנכבד את בקשת הביטול וחייב את המבקש בהוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 60,000 ש"ח ומע"מ.

(ד)        מכאן בקשת הרשות לערער, שהועברה בישיבת 19.04.04 לשמיעה לפני הרכב.

3.                    הטענות בבקשות רשות הערעור

נאמן לשיטה בה חלים שינויים בטיעוני המבקש תוך כדי התקדמות הדיונים, העלה ב"כ המבקש בבקשתו דנן טיעונים נוספים שלא הועלו בבית משפט קמא. כך, למשל, טען הוא שפסק הבוררות מנוגד לחוק ו/או פוגע בתקנות הציבור (סע' 7 לבר"ע). בנוסף הוסיף ב"כ המבקש עילת ביטול חדשה, המבוססת על סע' 24(9) לחוק הבוררות, שלא בא זכרה בבית משפט השלום. במקביל, זנח הוא את העילות הנובעות מסע' 24(4) שנכללה לראשונה בסיכומים בבקשת הביטול, אך לא בבר"ע.

4.                    דיון והכרעה